<h1>סמ"ג לאוין סימן ס"ט</h1>
<h2>דף נ.</h2>
פסק בהלכות גדולות (דף ל"א ג' ע"ש) דהלכה כר' יוחנן דאמר (יומא פ"ב א') בן עשר בן אחד עשר אין מענין אותו אבל מחנכין אותו לשעות, כיצד היה רגיל לאכול בשתים מאכילו בשלש היה רגיל בשלש מאכילו בארבע, ובן שלש עשרה בתינוק ובת שתים עשרה בתינוקת משלים מן התורה, וכן גרסינן בפרק נערה (כתובות נ' א' ותד"ה ובת) אמר אביי אמרה לי אם בר שית למקרא בר עשר למשנה בר תליסר שנין לתעניתא מעת לעת ובתינוקת מבת תריסר, משמע דסבירא ליה כרבי יוחנן, ולשון התוספתא (יומא פ"ד ה"ב) משמע נמי כר' יוחנן דתניא התינוקות מחנכים אותם סמוך לפרקן לפני שנה ולפני שתים, ורב אלפס ורבינו משה (שביתת עשור פ"ב הל' י') פיר(ו)ש דהלכה כרב נחמן דאמר בן תשע ובן עשר מחנכין אותו, בן אחת עשרה מתענה ומשלים מדברי סופרים כדי לחנכו במצות.
